בורות פיננסית- מניין היא נובעת?

מאת: נעה קוגלר, סטודנטית

פעם שאלתם את עצמכם “מה זה מס ולמה משלמים אותו? האם אני יודע איך להקים עמותה או עסק? מה זה אומר לגבי כשהבורסה נופלת? איך פותחים חסכון? מה זה עוסק פטור או עוסק מורשה?” האם אתם יודעים לענות על השאלות האלו, או על שאלות דומות?

מאז שאני קטנה אני זוכרת שחינכו אותי לניהול נכון של כסף. תמיד דיברנו בבית על מהי התנהלות כלכלית נכונה, על חסכונות, השקעות. תמיד ידעתי מהם הזכויות שלי ומה מגיע או לא מגיע לי, וכשלא ידעתי- שאלתי וקיבלתי תשובות.

ככל שאני גדלה ומכירה עוד ועוד אנשים אני מגלה שרבים מהם לא קיבלו חינוך דומה. רבים מבני גילי לא מבינים את התפקיד של מס הכנסה וביטוח לאומי, הם לא יודעים מהן הזכויות שלהם כעובדים או כמובטלים, האם מגיעה להם פנסיה או פיצויים מסוימים, או כמה חשוב לחסוך.

אני חושבת שאחת הסיבות לבורות בקרב אזרחים רבים נובעת מהאינטרס של המדינה לכך.

אני חונכתי לזה ולכן אני יודעת מהן הזכויות המגיעות לי, אבל אלו שלא יודעים- ­לא דורשים את זה, והמדינה גם לא מועילה בטובה לתת לאזרחים את המגיע להם או לכל הפחות ליידע את אותם מהן הזכויות שלהם.

מס הכנסה חייב מיליוני שקלים לאזרחים שנגבה מהם מס יתר, אולם עד שהאזרח לא תובע את הכספים המגיעים לו- מס הכנסה לא מחזיר אותם. המידע במס הכנסה מסונכרן עם המידע בביטוח הלאומי ולכן אזרחים שמגיע להם הטבות מס, ועקב מצבם האישי אמורים היו לקבל אותן גם מבלי לבקש לא מודעים לכך. קבלת החזר כספי ממס הכנסה זהו תהליך בירוקרטי ארוך ומייאש, שיכול להימשך יותר משנה (למרות שעל פי חוק הוא צריך להיגמר תוך שנה).

גם ביטוח לאומי לא טומן ידו בצלחת, ויותר נכון לומר, טומן את ידו בכיסו של האזרח. כאשר אזרח עובד ביותר מעבודה אחת ועושה תאום מס במס הכנסה, הנתון לא מתעדכן אוטומטית בביטוח לאומי, ואם הוא לא ייגש לביטוח לאומי לעשות גם שם תאום, יגבה ממנו תשלום מירבי לביטוח לאומי משתי העבודות.

גם אנשים הזכאים לכמה קצבאות כגון נכות, זקנה, אבטחת הכנסה וכד’ לעיתים קרובות אינם ממצים את מירב זכויותיהם, וקצבה אחת עלולה לגרוע מאחרת.

מס הכנסה, ביטוח לאומי ושאר הגופים המדיניים עושים עבודה מצוינת כשהם צריכים לגבות כסף מהאזרחים, אבל כשהם חייבים כסף, הם פשוט נעלמים.

אז איך אפשר לשנות את זה?

יש צורך בשינוי המדיניות בה פועלים הגופים הממשלתיים. המדינה חייבת להתחיל לפעול באופן אקטיבי למען האינטרס של האזרח הפשוט.

לצד הפעולות האקטיביות, דרך נוספת להביא לשינוי היא טיפול בשורש הבעיה. בראש ובראשונה לחנך את הדור הצעיר בצורה שונה. הOECD הגדיר את החינוך הפיננסי כאחד מארבעת המיומנויות החשובות לאזרח, והקים ארגון בינלאומי כדי לקדמו ברחבי העולם. למרות זאת, ולמרות שיש לכך תמיכה רחבה בקרב מומחים ופוליטיקאים רבים, כיום רק כ-20% מבתי הספר בארץ הכניסו לתכנית הלימודים שיעור חינוך פיננסי, שהתוכן שנלמד בו כלל לא רלוונטי.

באופן אישי, הדבר היחיד שאני זוכרת משיעור חינוך פיננסי בבית הספר שלי הוא מהי אינפלציה. מבדיקה שעשיתי אצל תלמידים נוספים מהשכבה שלי- גם הם לא זכרו דברים משמעותיים ליומיום מהשיעור, חלקם אפילו לא זכרו שהיה לנו שיעור כזה.

אם יהיו שיעורי חינוך פיננסי בבתי הספר, כאלו שמטרתם לחנך לניהול נכון של כסף, שמלמדים חינוך פיננסי פרקטי כדי לעזור לתלמידים ולהביא להבנה אמיתית ולא רק כדי “לסמן וי” ולעמוד בדרישת הבגרות, אז באמת יקרה שינוי. הנוער של היום מתמודד יותר מבעבר עם החלטות צרכניות ועם יותר שירותים פיננסיים. בני נוער רבים עובדים וצריכים לנהל חשבון בנק. לכן חשוב שלתלמידים יהיה יותר ידע שיוכל לשמש אותם בהווה או בעתיד הלא כל-כך רחוק. בנוסף, הם יביאו איתם את הידע הביתה וישתפו בו את הוריהם, שלעיתים קרובות גם לא מודעים לזכויות ולחובות שלהם. בכך הם יוכלו לגרום לשינוי בהתנהלות הכלכלית אצלם בבית.

אני מאמינה שאם החינוך של הילדים ישתנה- תגבר המודעות. יותר ויותר אזרחים יהיו מודעים לזכויותיהם, ולמדינה שלנו, המצטיירת כמדינת רווחה “רובין-הודית” המעניקה סיוע כלכלי לאזרחים, אבל בפועל בעיקר יודעת איך לקחת לנו כסף ופחות יודעת לתת , יהיה קשה יותר לשטות בנו.