מאת: רבקה ערנטרוי.
אשריהו הבית שאת קירותיו אינם פוצחים הדי שאון של חימת מחלוקת מפלגת והיא כה רועמת ואלימה, מעין חרחור חיות הטרף השוסעות וקורעות את מי שעומד מולם, אך כה מפליאה אווירת הנועם השוררת בו באחווה ושלווה של “גר זאב עם כבש”.
ואשריהו המעון אשר יושביו אינם מפולגים ואינם רועמים וגועשים בטינה ואיבת אימים כי הדעת שם אינה קצרה ומצומצמת ועל כן אין הרגשות שם קמוצים וקפוצים ודרוכים בטרם הסערה המתפרצת.
אשרי הבנין שאפיקי החשיבה והתפיסה בו הם כה נרחבים והוא מעצים את ילדיו בחוסן ויציבות ומאזן של נפש והוא משחרר ומעודד לעצמאות ודרור שאינה מסתוללת ואינה גאה ומתרברבת, שחצנית ועריצה ונוגשת ולוחצת, אך מתנהלת בתלם מתוך שלווה ורוגע כדי לשקם, לתקן לעצב את הסובב שיהא מאיר וזך וטהור ממש כמו תיבת נוח, כמו אותה סוכת שלום סוככת ומגינה.
אשרי האדם המעצב את ביתו בדגם של תיבת נוח ואת קירותיו הוא כופר מבית ומחוץ בריגושי כפרה ומחילה ואהבת הזולת והמעצים בילדיו מסוגלות לעכל מצבים ולהסתגל אליהם ללוא מרי אך להתמזג ולהשתלב מבלי להיות ניזוק וסחיט.
כי אל הבית הזה נמשכים מהצוהר – אורות (צהרים) קודש של חכמת ה’ ומתחת לכנפיה מסתופפים וחוסים אנשי הבית מאוחדים באחווה ואהדה וחיבה ומרגוע כמו אותם ריגושי נפש שטרם הגיעו לבטוים וטרם בקעו ופרצו החוצה…
כמו אותן חיות בתיבה שהאור האלוקי המשיך לתוכן רוגע ושלווה ושככה בהן הקנאה והתאווה והכעס והטרף השוסע, וכמו עובר שוכן במעי אימו ההרה וברבות הימים יפצח קולו את הדממה והוא יצא אל אוויר העולם עצמאי ומשוחרר אך חסון ומאוזן ונחלץ לכבוש את הארץ שתפרח ותלבלב.
אשרי התיבה שלא היתה זו ספינת מלחמה ולא היכתה במשוטיה בגלים הזועפים של כעס וחימה ולא נישא בה סיפון מעלי התורן מתמודד ברוח גאה ומתרברבת ולא חתכו את המים ההומים הקצוות החדים שבראשיתה של תיבה ובקצה שמאחוריה אך היתה זו תיבת השלום שלא ביקשה לשוט ולהתקדם אך היא ישבה לה בנועם וחשה כה נוח על המים והם העלוהה ונשאו אותה אלי הרי אררט.
אשרי העם ואשר תובנות הפרשה נמשכים אליו מהצוהר שברום עולמו ומרחיבים את אופקי החשיבה שלו ומעצימים אותו ומתדרכים אותו להשתחרר מהתלות בכנפי סינורה של האם אך לשאת בלבבו את האור שנמשך אליו מהצוהר ולהאיר בו את האופל שבחשכת העולם.
ותיבה (מילה) של תפילה מתוך כוונה ומיצויה של נפש, מתנשאת ומתעלית.
מנשאים אותה גלי המבול של טרדות החיים והמצוקה ובשלהם מתעוררת במעמקי הנפש ערגה וגעגועים וכמיהה להתעלות ולהתרומם אלי עולם רוחני, זך וטהור ומאיר.
עפ”י תורת חיים פרשת נוח דף נ”ו עמ’ ד’ והלאה.