אורי שחר – 8/7/2021
“עוד סיבוב”, סרטו החדש של תומאס וינטרברג, הבמאי מאחורי קלאסיקת הדוגמה 95 “מסיבה” והסרט הנהדר “ניצוד”, הגיע לארץ לפני מספר שבועות. הסרט גרף את פרס הסרט הזר הטוב ביותר ולכן עורר אצלי רצון עז לראות אותו, זאת בתוספת להיותי מעריץ גדול של עבודתו של הבמאי.
כבר עכשיו אוכל להגיד לכם שהסרט מכיל את הסוף של סרט הטוב ביותר שראיתי באותה שנה, עליו אדון בהמשך.
הסרט מספר על ארבעה מורים בבית ספר תיכון החשים תקועים בחייהם. יום אחד במפגש חברתי הארבעה דנים בתאוריה פסיכיאטרית לפיה גוף האדם נמצא במחסור תמידי של אחוז מסוים של אלכוהול.
התאוריה מציעה שכדי לחיות חיים רגועים על בן אדם לצרוך כמות של שני כוסות יין ביום כדי לשמור על אותו אחוז אלכוהול בדם. החבורה מחליטה לבדוק את התאוריה וכצפוי, דברים משתבשים.
במבט רגיל אכן זהו נראה סרט הבוחן נושאים של אלכוהוליזם אך לדעתי הסרט הוא הרבה יותר מכך. הסרט דן במורכבות החברתית של דנמרק ומעלה שאלות מעניינות, כולם דרך הלב של הסרט בדמותו של מרטין (בגילומו של מאדס מיקלסן).
מרטין תקוע בחייו ולאורך הסרט אנו רואים את חייו מתפוררים במקביל לניסוי אותו הוא מבצע עם חבריו. בלעדיו לא בטוח שהסרט היה מחזיק. דרך דמותו הסרט דן בחברות, נישואים, מורכבות חברתית והתמכרות. וינטרברג מתאר הכול באופן ריאליסטי בזכות ההופעות הנהדרות של כולם.
וינטרברג בהחלט יודע לעבוד עם שחקנים אך זה מה שהתרחש ברקע של ההפקה שלדעתי הופך את הסרט לסרטו האישי ביותר. הבמאי איבד את ביתו בתאונת דרכים 4 ימים לפני תחילת ההפקה ולטענתו סרט זה מוקדש לה.
אני יכול להגיד שלא ידעתי זאת לפני שהלכתי לסרט ואני חשתי את זה בכל סצנה בו. תחושה זו באה לקליימקס בעיקר בסוף המרגש של הסרט. מאז סרטה של קלייר דני “עבודה יפה”, לא ראיתי סוף כזה.
לדעתי במשך השנים הופך טקס פרסי האוסקר לאירוע מייגע ולדעת רבים אף חסר פואנטה. סרטים הזכו לסרט הטוב ביותר לעיתים היוו לבחירה מוזרה. בשנים האחרונות היו מספר שנים יוצאות דופן, הבולטת ביניהם לפני שנתיים כאשר הסרט הדרום קוריאני “פרזיטים” גרף את כל הפרסים הגדולים.
לטעמי לא מעט פעמים היו הסרטים הזרים ראויים לפרס הסרט הטוב ביותר אותו הדבר נכון לגבי הסרט עוד סיבוב. הסרט יגרום לכם לצחוק ויגרום לכם לבכות ואין מי שלא יחייך ויצהל בסוף הסרט בהחלט לכו לראות.