כשהפסיכולוג משתמש בבינה מלאכותית

מה כל מטופל חייב לדעת לפני שהוא נכנס לחדר הטיפול:

הבינה המלאכותית כבר נכנסה לעולם הפסיכולוגיה. היא יכולה לעזור לפסיכולוגים ללמוד, לסכם חומר מקצועי, להתכונן להדרכה, לנתח מידע, לבנות תוכניות טיפול, לכתוב טיוטות, לתעד פגישות ואפילו לפתח כלים טיפוליים. אבל כשהיא נוגעת במידע אישי של מטופל — הסיפור משתנה לגמרי.

מסמך הקווים המנחים של ועדת האתיקה בהסתדרות הפסיכולוגים בישראל קובע עיקרון פשוט: בינה מלאכותית היא כלי עזר בלבד, לא תחליף לשיקול דעת מקצועי, לא תחליף לקשר אנושי, ולא גורם שאפשר להעביר אליו אחריות. גם אם הפסיכולוג נעזר בכלי AI, האחריות המקצועית והאתית נשארת שלו באופן מלא.

המסמך אינו מתנגד לשימוש בבינה מלאכותית. להפך — הוא מכיר בכך שהיא עשויה לקדם את המקצוע, להקל על העבודה ולהועיל למטופלים. אבל הוא מזהיר מפני שימוש לא זהיר: פגיעה בסודיות, חשיפת מידע רגיש, הסתמכות על תשובות שגויות, הטיות תרבותיות וחברתיות, ופגיעה בקשר האנושי שבין הפסיכולוג למטופל.

השאלה הראשונה שכל מטופל צריך לשאול

האם הפסיכולוג משתמש בכלי בינה מלאכותית בהקשר אליי?

זו שאלה לגיטימית לגמרי. לפי המסמך, כאשר השימוש ב־AI קשור למטופל ספציפי — למשל סיכום פגישות, כתיבת דוחות, עיבוד חומר טיפולי, תיעוד, אבחון או המלצות — המטופל צריך לדעת על כך מראש, להבין במה מדובר, ולקבל הסבר ברור בשפה מובנת.

הסכמה כללית לטיפול אינה בהכרח הסכמה לשימוש בבינה מלאכותית. המטופל אמור לדעת מה מטרת השימוש, איזה מידע יוזן למערכת, כיצד נשמרת הסודיות, מהם הסיכונים, ומהן החלופות המקצועיות ללא AI.

הרשימה שכל מטופל צריך להכיר

1. מותר לשאול האם נעשה שימוש ב־AI.
מטופל לא צריך להתבייש לשאול אם הפסיכולוג משתמש בכלים כמו ChatGPT, Claude, Gemini, מערכות תמלול, מערכות סיכום, כלי אבחון או אפליקציות טיפוליות.

2. אסור להזין מידע טיפולי אישי לכלי AI פתוחים לציבור.
המסמך מדגיש כי כלים מסחריים פתוחים, כמו ChatGPT ודומיו, אינם מבטיחים שמירה מלאה על סודיות מקצועית. לכן פסיכולוגים אינם רשאים להזין אליהם מידע על מטופלים — גם לא “בלי שם”, אם עדיין ניתן לזהות את המטופל בעקיפין.

3. גם שינוי פרטים מזהים לא תמיד מספיק.
לפעמים תיאור מקרה, גיל, מקום, נסיבות משפחתיות, אירוע חריג או שילוב פרטים קטן יכולים להספיק לזיהוי. לכן “הסרתי את השם” אינו בהכרח פתרון אתי.

4. האחריות תמיד נשארת אצל הפסיכולוג.
אם כלי AI הציע אבחנה שגויה, המלצה לא מתאימה או ניסוח בעייתי — הפסיכולוג לא יכול לומר “זה מה שהמערכת כתבה”. הבינה המלאכותית היא כלי, לא בעלת מקצוע.

5. פסיכולוג חייב להבין את מגבלות הכלי שבו הוא משתמש.
כלי AI עלולים להמציא מידע, להציג תשובות בביטחון גם כשהן שגויות, ולהיות מוטים תרבותית, מגדרית או חברתית. לכן הפסיכולוג חייב לבדוק את התוצרים בביקורתיות ולא לקבל אותם כעובדות.

6. שימוש ב־AI מחייב הסכמה מדעת.
אם הפסיכולוג רוצה להשתמש בכלי AI כחלק מהטיפול, האבחון, ההערכה או כתיבת הדוח — עליו להסביר זאת מראש ולקבל הסכמה. ההסכמה צריכה להיות חופשית, ללא לחץ, ורצוי שתהיה בכתב.

7. גם קטינים צריכים לקבל הסבר מותאם גיל.
כאשר מדובר בילדים או בני נוער, ההורים או האפוטרופוסים הם חלק מההסכמה, אבל המסמך ממליץ לשתף גם את הקטין עצמו בשפה שמתאימה לגילו ולהתפתחותו.

8. אם המטופל לא מסכים — זה חשוב.
כאשר מטופל אינו מעוניין שהפסיכולוג ישתמש ב־AI לגביו, רצונו וטובתו צריכים להיות השיקול המרכזי. אם הפסיכולוג אינו יכול לטפל בלי הכלי, עליו לשקול הפניה לאיש מקצוע מתאים אחר.

9. השימוש ב־AI צריך להופיע ברשומה הפסיכולוגית.
אם נעשה שימוש בכלי AI כחלק מההתערבות המקצועית, הדבר צריך להיות מתועד ברשומה, כמו כל פעולה מקצועית משמעותית אחרת.

10. חשוב לדבר גם על שימוש עצמאי של המטופל ב־AI.
מטופלים רבים משתמשים בעצמם בצ’אטבוטים, אפליקציות מצב רוח, יומנים דיגיטליים וכלי “אבחון עצמי”. המסמך ממליץ לפסיכולוגים להיות ערניים לכך, לשאול על השימוש, ולעזור למטופלים להבין את התרומה והמגבלות של הכלים האלה.

11. AI לא אמור להחליף קשר אנושי.
אחד המסרים החשובים במסמך הוא שהשימוש בטכנולוגיה לא יפגע בקשר האנושי בין הפסיכולוג למטופל. טיפול פסיכולוגי מבוסס על אמון, קשר, רגישות, הקשבה ושיקול דעת — לא רק על עיבוד מידע.

12. בפסיכולוגיה משפטית נדרשת שקיפות מוגברת.
כאשר פסיכולוג מכין חוות דעת לבית משפט ומשתמש בכלי AI, עליו לציין זאת ולהקפיד במיוחד על בקרה של התוצרים, כדי לא להטעות את בית המשפט.

מה כדאי לשאול את הפסיכולוג לפני שמסכימים?

הנה נוסח פשוט שאפשר להשתמש בו:

“האם אתה משתמש בכלי בינה מלאכותית כחלק מהטיפול, התיעוד, הסיכומים, האבחון או ההמלצות לגביי?”

ואם התשובה היא כן, כדאי לשאול:

“איזה מידע שלי מוזן לכלי?”
“האם מדובר במערכת מאובטחת שמיועדת למידע רפואי או טיפולי רגיש?”
“האם הפרטים שלי נשמרים, נשלחים או משמשים לאימון המערכת?”
“מה הסיכון לפרטיות שלי?”
“האם קיימת אפשרות לקבל טיפול בלי שימוש בכלי הזה?”
“האם השימוש הזה יתועד ברשומה שלי?”
“האם אוכל לחזור בי מההסכמה?”

למה זה חשוב דווקא עכשיו?

המסמך מדגיש שהתחום מתפתח מהר, ושבישראל עדיין אין רגולציה מלאה וברורה לכל שימוש בבינה מלאכותית בפסיכולוגיה. במצב כזה, כללי האתיקה המקצועית הופכים לקו ההגנה המרכזי של המטופלים.

המסר למטופלים אינו “לפחד מ־AI”, אלא להיות מודעים. בינה מלאכותית יכולה להיות כלי מועיל, אבל רק כשהיא מופעלת בזהירות, בשקיפות, בהסכמה, ותחת אחריות מלאה של פסיכולוג שמבין את גבולותיה.

המסמך:

המסמך לא נתפס כקריאה להחרים AI, אלא כניסיון להסדיר שימוש זהיר, מקצועי ואתי. גם במסמך עצמו מודגש שהמטרה אינה לשלול את השימוש בכלים אלא לאפשר ולעודד שימוש אחראי ומושכל.

הקהילה הפסיכולוגית בישראל מנסה להקדים את הרגולציה ולא לחכות למשבר.

הדאגה המרכזית: סודיות ופרטיות המטופל – הנקודה שחוזרת במסמך וגם בשיח המקצועי היא שאסור להתייחס ל־AI ככלי תמים כאשר מוזן אליו מידע טיפולי. המסמך מזהיר במיוחד מפני שימוש בכלים מסחריים פתוחים כמו ChatGPT, Claude ו־Gemini לצורך עיבוד מידע הנוגע למטופלים.

עמדה נוספת: AI יכול לעזור, אבל לא להחליף קשר טיפולי – בכתבות ובדיונים רחבים יותר סביב AI בטיפול חוזרת הטענה שהבינה המלאכותית יכולה לסייע באבחון, הדרכה, סיכום וחשיבה מקצועית, אבל אינה יכולה להחליף את הקשר האנושי, הגבולות והאחריות של המטפל.

פסיכולוגים ואנשי מקצוע מתייחסים למסמך כאל צעד חשוב, נחוץ ומתקדם, אבל השיח הפומבי עדיין דל יחסית. אין כרגע הרבה ביקורת מפורטת גלויה ברשתות החברתיות; רוב האזכורים הם שיתופים חיוביים או ניטרליים. המסר המרכזי שעולה: כן ל־AI ככלי עזר, לא ל־AI כתחליף לאחריות, סודיות, הסכמה מדעת וקשר אנושי.

המאמר מבוסס על מסמך “עקרונות וכללי אתיקה לשימוש בכלי בינה מלאכותית בעבודת הפסיכולוג – קווים מנחים” של ועדת האתיקה ותת־הוועדה לשימוש בכלי בינה מלאכותית בעבודת הפסיכולוג, הסתדרות הפסיכולוגים בישראל, מתאריך 23.3.2026. המאמר נועד להנגשת מידע כללי בלבד, ואינו מהווה ייעוץ משפטי, רפואי, פסיכולוגי או אתי מחייב. בכל שאלה אישית יש לפנות לפסיכולוג המטפל, לגורם מקצועי מוסמך או לוועדת האתיקה הרלוונטית.

לעדכונים ולנוסח המקורי מומלץ לעיין בעמוד “אתיקה מקצועית” ובפרסום הרשמי באתר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל. מסמך ה־PDF הרשמי זמין גם באתר הפ”י.