לגלוש עלי הגל ולהתנשא – הגיגים לפרשת כי תישא מחצית שקל הקודש

 אז מדוע מתנפצים לנו מול פנינו גלי הפרעה של מפח נפש נוראי והעדר הנאה משווע, כששלל הציפיות הגבוהות שתלינו, קורס לנו מאכזב?

מאת: רבקה ערנטרו

והתסכול הזה של אי התגשמות כיסופנו, מתנגש לנו בנקודת העונג הסמוי בצפור נפשנו המתגלם בייצרי ההתלהבות שלנו, בסקרנות ובתשוקה ההומים בתוכינו פנימה בתקווה לטשטש את שיגרת היום הנדושה ואת מערכת החיים הרדודה..

אך אנו נעשים פתאום מאוכזבים כ”כ ודרוכים, מלאי מתח ומאוד תוקפניים כשהגלים המאיימים גדולים עלינו.

פרסום:

איהי יכולת הגמישות שלנו לנוע במלוא טווח התנועה האפשרי קדימה ולעקוף את רמת ההפרעה ללוא מעידה… ללוא נפילה וללוא כאב ופציעה נפשית של האכזבות הפוגעניות שאנו נוחלים ובחלקם הם גלי המחדלים של עצמינו ההולמים בנו?

איך נחדד את ההשקף השנון שלנו ואת מיומנות הריכוז שלנו ונטפח משמעת עצמית בתוכינו לניווט של התנהלות העומדת בניגוד לנטיותינו הנחשלות של יחול לרצות ולהתקבל או התנהלות ברתיחה וקצף וזעם של איבה והטחת נפצים במי שנערם עלינו ומסב לנו מפח ועוגמה?

כשהגל מתקדם לעברנו בפורמט של עזות מצח וחוצפה ללוא כל הערכת הטוב והשפע שהאצלנו, וכשהוא מגיע לשיאו בתנועה מתריסה ומתפרצת נגדינו בהמולה ובהשפלה והתעללות מילולית ונפשית, האם נוכל אז להסיט עצמינו לזווית חדה מתפתלת ולבלום בתוכינו במהירות את הדחף להתלהם ולהתלהט?

ותחת זאת, הנוכל לעשת חישובין מיידית בזריזות וביעילות ולהגיב בעורמה פקחית מתוך שליטה עצמית ובעוד טרם יתנפץ לו הגל עלינו?

זוהי מיומנות אדירה של היכולת הגמישה להתכופף, לשחרר, להרפות ולנשום עמוקות ולהעביר את מרכז הכובד המשקלי שלנו מכעס ונקמה לעמדה יציבה ועוצמתית ונוחה של מציאותנו המחוברת לאלוקה וכך נוכל להניח לגל לחלוף מעלינו..

ואז מתוך ההרפיה הזו נוכל לההפך למעין קפיץ שיאפשר לנו את תנועת המתיחה והכיווץ ואז היכולת לגלוש ןלהתנשא מעברו השני של הגל המתרומם.

לו היינו נעמדים מול הגל ומתמודדים בו קשוחים ונוקשים, הוא היה אז מכריע ומביס אותנו. העמידה הזו שלנו המתוחה הזו נגד, היתה עוד מעצימה אותו ומגבירה בו את השטף הגועש והמפיח רוח נועזת במפרשיו לגלוש עלינו.

לו רק נודעה לנו מהי החשיבות והמגמה החיונית וההכרחית של תנועת הגלים האלה בכיוון המתקדם ומאיים לעברנו.

לו רק הכרנו בעובדה שהאלוקים הטוב שלח לנו גלים טורפים אלה אלינו, כדי שנדע ליגגוע ברטט באותם מחדלים נפשיים שעלינו לטהר מתוכינו ולהעצים את העמדה היציבה ומאוזנת מתוך קלילות ומנוחה.

כי אז היינו חווים את בחינת החרות אותה אנו משיגים בהתרוממות המנשאת שלנו מעלי הגל בעברו השני מייד לאחר שהתנפץ… הוא לא פגע בנו כי התכופפנו שחוחים תחתיו בגמישות שכזו, בקלילות ובתנוחה נוחה מבלי להתנגש בו ולהזין אותו ברגשותינו הפגועים.   

לו רק ידענו שאת המערבולת הזו מכוון האלוקים הטוב במסעות החיים ומוביל אותנו לנקודת שיא של מנוחה ונחת בסמל של שבת עונג.

את התפנית הזו ניתן להבהיר במשלו של רבי מאיר לפרשת כי תישא לענין מחצית השקל שנצטווה העם לתרום למנינם.

מחצית השקל מעוררת אסוציאציה למשקל בו המשקולת האחת מתנשאת לאותו מדד גובה לזה שהמשקולת השניה שוקעת.

במשך ששת ימי השבוע גולש היהודי לתוך מבול של גלי ים מציפים במקח ומסחר והתמודדות בחומר של העולם הזה שלא יסחוף אותו הגל לתהום ומצולות של רפש ותאוותנות.

ובערב שבת היא ראשיתה של התרוממות הרוח וכל הכובד המשקלי שהוא החדיר בשקיעה עת חתר למצולות העולם במשך ימי העמל של השבוע החולף, עתה מנשא אותו לעולמות רוחניים נשגבים.

במשך ימי השבוע כשהיהודי אינו מתפתה ובא במגע עם עולם החומר כדי להעלות אותו ולשחרר ממנו את הפוטנציאלים היעילים בתדמית לניצוצות אור של קודש, הוא מדומה לשועל הערמומי והפיקח.

בערב שבת כוח הרוע והקליפה המדומה לזאב הטורף מבקש לבלוע כעלוקה את פירות הטורח והעמל של היהודי והוא מנסה להתרומם בעזות וחוצפה ולינוק את השפע שנמשך אל היהודי בשבת.

אזי מפתה השועל את הזאב לבוא לחצרות היהודים להנות עימם מהבשר והדגים המדושנים ומהחמין והפשטידה והקמפוט והחלה הטריה והעוגה המבסמת שהם מכינים לכבוד השבת, אבל אז חוברים על הזאב החיהודים במקלות והוא נס נמלט.

ועם ערב כשהוא שב מאוכזב אל השועל מלא חימה על התרמית והעלבון, מובילו השועל לבאר מים ובבואת הלבנה משתקפת מעלי מימיו.

השועל קופץ אלי השוקת האחת ושוקע בסמל ליהודי הגולש לעולם החומר לברר ולהעלות את ניצוצות האור המתגלמים בזיו הלבנה…

ואולם הזאב הסקרן מתשאה ושואל פשר הצלילה הזו לתחתית של השועל.

“אני נוגס בגבינה המדשנת” מפתה השועל את הזאב ולהתבונן בבואת הלבנה המשתקפת במים הבאר ונדמית לכלח גבינה.

הזאב אינו מתמתמה ומזנק אל הדלי השני, והוא מכביד ומכריע כובד משקלו את הדלי האחר והשועל שבתוכו מתרומם ומקויים “צדיק מצרה נחלץ”

ההתרוממות הזו מתרחשת בעת זמירות שבת עת הנגן מנשא ומרומם  וממשיך אל היהודי את הנשמה היתרה והיא המעצימה את תובונותיו לגלישה מתקדמת יותר בשבוע הבא וכן הלאה וכן הלאה.

שבת שלום של מנוחה ונחת והתרוממות

אמן

(עפ"י המאמר השני בתורה אור לאדמור הזקן  לפרשת כי תישא)

פרסום:
הירשם כמנוי
Notify of
guest
0 תגובות
Oldest
Newest Most Voted
Inline Feedbacks
View all comments