שמי מוריה, בגיל 17 עזבתי את המוכר והידוע ועליתי לארץ על מנת להתגייס לצבא כחיילת בודדה. כחייל בודד אנו זכאים להטבות נוספות כלכליות, אך האתגרים שחיילים בודדים עולים חוויים מורכבים יותר.
מאת: מוריה ון טיין, סטודנטית וחיילת בודדת לשעבר
מה שמניע צעירים בני 18 בכל רחבי העולם לצאת מאזור הנוחות שלהם ולעלות ארצה זה לרוב ציונות, חיפוש משמעות, והרצון להיות חלק ממשהו גדול יותר מעצמם. אך כאשר העולים האופטימיים המלאים במוטיבציה לתרום מגיעים ארצה, הם לרוב פוגשים אכזבה ותסכול.
קיים הבדל מובהק בין ארץ הקודש שהם מכירים מסיפורים, ומביקוריהם בארץ, למציאות הקשה שהם פוגשים בנחיתתם בארץ. המדינה שלומדים עליה בבתי הספר היהודיים בחול, הארץ המובטחת שעליה חלמו, במציאות אינה קיימת.
בנוסף לכך, עולים חדשים נדרשים להתמודד עם הלם תרבות, הן אם זה קשיים בהבנת השפה, והן חוסר יכולת להתמודד עם הבירוקרטיה הישראלית. כל אתגרים אלו הם חווים עוד לפני שהם עולים על מדים, ובעת גיוסם זה עלול להשפיע על יכולתם ליצור קשרים חברתיים. הניתוק החברתי זה מה שבעצם הופך אותו לחייל שהוא בודד.
האתגרים לא מסתיימים בתוך הבסיס, הסוגיות הרציניות ביותר פוגשות אותנו מחוץ למערכת הצבאית: החייל הרגיל חוזר מהבסיס למצעים על המיטה, אוכל במקרר, מערך תמיכה, ארוחות שישי משפחתיות וחברים מהבית.
החייל הבודד לעומת זאת, חוזר לדירה ריקה שלעולם לא תרגיש בית: 4 קירות, תקרה ורצפה, ואוכל מקולקל במקרר.
למה 10% מההתאבדויות בצה”ל הם על ידי חיילים בודדים כאשר הם רק 2% מהחיילים אשר בשירות חובה?
היותו לבד במדינה זרה ללא תמיכה, חברה, והרגשה של בית, עלול להעלות מחשבות ורגשות של חוסר סיפוק, בדידות, והתחרטות על החללטם לעלות ארצה.
כתוצאה מכך, רוב החיילים הבודדים מתמודדים עם חרדה, דיכאון, הרגשה של חוסר שייכות, בדידות, וניתוק חברתית.
מצב זה מקשה רבות על בריאות הנפש של החייל כאשר אין לו למי לפנות, ואף דוחף אותו להתנסות עם אלכוהול וסמים.
כיוון שאין פיקוח של בנאדם בוגר ואחראי, התנסות זאת עלולה להתגלגל למצבים קיצונים ואף מסוכנים.
קיימות מספר עמותות לסיוע חיילים בודדים, אך בעיניי הליווי הנדרש צריך להגיע מטעם הצבא.
אמנם לא כל חייל בודד נחשף לחומרים ממכרים ברמה שזה מתפתח למצב של חיים או מוות, רובם כן חווים שרות צבאי מלא בתסכול, בדידות, ודיכאון.
החייל הבודד תמיד יהיה בודד מבחינה הגדרה, אבל ניתן למלא את החיים שלו בהיבטים חיוביים. על צה”ל להבטיח לדאוג לכלל חייליו ולתת את הסיוע הנדרש לאלה שהקריבו את הכל על מנת לעלות לארץ ולהתגייס.
השתנו הזמנים. בימי הקיבוצים, תנועות הנוער, מישהו כבר היה מזמין אותך אליו הביתה.
זה אומר שנחוץ תיווך – מישהו שישים לב, שישדך בין בודדים למאירי פנים.
או שאין יותר מאירי פנים? אז הלך עלינו.
אין להם זמן ליצור קשרים בעצמם, הם משרתים!
עדיין אפשר למנות מישהו מטעם… בתשלום? אבל זה לא אותו הדבר.
גם יוני נתניהו היה חייל בודד – לפי ספר מכתביו, הורי חבר הזמינו אותו להיות אצלם בחופשות, כסידור קבע. אחרי זמן מה הוא העדיף דירה שכורה. ואז הצטרפה אליו בת זוג…
טוב – יש בצה״ל תפקיד כזה, משקיות ת״ש?
תנו להן לארגן את זה – שימו כמה חיילים בודדים ביחד, בדירה משותפת\בית החייל?! וצרו תורנות חברים, שלסירוגין יבואו אליהם או יזמינו אותם הביתה.
צריך מעקב שזה פועל, שאף אחד לא יוצא לחופשות לפגוש קירות ורצפה.
איזה ארגונים אתם מכירים שיתגייסו לזה?